על התחלות חדשות ומעברי הרים

על התחלות חדשות ומעברי הרים

אני לא אוהב סיכומים, אבל אני אוהב רגעים שמאפשרים להאיר לרגע באור מיוחד משהו יפה. סוף השנה הוא הזדמנות לדבר כזה.

אחד הקונספטים הכי יפים בעיני בעולמות ההליכה הארוכה, הטרקים, הוא ״מעבר הרים״, הפאס, Passo, Col – רק תיבחרו שפה. רק צליל המילה מנגן, מרעיד, מעיף את הדמיון.

מעבר הרים הוא רגע מיוחד.

ראשית, העליה. לפעמים סיזיפית וקשה, תובעת ממך מאמץ, אתגר, קושי, זיעה. עליה למעלה. לא תמיד היא קשה, לפעמים היא מפרכת. מעבר ההרים, בצורת אוכף, נטוע ישר לפניך. הוא הנקודה הגבוהה ביותר, נקודת מיקוד…אם תסתכל מלמטה עד למעבר עצמו, הוא יפחיד אותך לפעמים, יאיים. איך אגיע למעלה? לא פעם שאלתי את עצמי, בטח גם אתם.

זה רחוק, תלול. קשה.

הדרך להתמודד היא לא לחשוב על הסוף. צעד אחרי צעד, לחלק למנות קטנות. לפרק את האתגר לחלקים שאפשר להתמודד איתם. כמו בחיים.

המבט מוסט אל הרגליים, המתקדמות לאט. בגובה, הצעדים איטיים במיוחד, אוויר דליל, קשה לנשום. צעד אחרי צעד.

מעבר ההרים הוא הסוף. סוף העליה, אך גם ההתחלה. מעבר ההרים הוא הציפייה. יש בי מתח מרגש לפני מעבר הרים. זאת התחושה שתיכף הנוף הולך להשתנות. לעמוד על מעבר ההרים ולהביט הלאה, למערכה הבאה – זאת התרגשות וציפייה.

עד שלא תעמוד בראש מעבר ההרים לא תדע מה הולך להיות. עד שלא תגיע לקצה העליה, לא יתגלה לפניך ההמשך. הוא מסתורי, לא ברור, הפתעה – ככל שמתקרבים לאוכף, לפאס, הקושי, המאמץ מתחלפים בהתרגשות ההולכת וגוברת לנוכח ההמשך.

ואז – רגע ההגעה.

בראש המעבר – הנשימה נרגעת, נחה לה לרגע, האופק נפתח, הנוף נפרש, המראה החדש והלא ידוע – מתחלף בתמונה מוחשית. משהו חדש מתחיל והוא לגמרי נהדר.

תודה ליחיאל על הסירטון המקסים. איזו שנה זאת היתה. יחיאל ואני, אנחנו Plan My Treks פגשנו עשרות קבוצות, מאות אנשים שנעזרו בנו לתכנון הטרקים שלהם על פני הכוכב הזה, רובם בחוויה ראשונה שלהם בפורמט של הליכה רב יומית רציפה, טרק. דבר מרגש ממש להכניס אנשים לעולם הזה. בהחלט הגשמה של חזון שהתחיל לפני שנתיים.

ברוכה הבאה 2026 – שיהיו בך שבילים נפלאים 🌄

Yechiel Merzbach

Arie Fishler