ההרים הלבנים של כרתים

הרים. זה תמיד צריך להיות הרים.

אבל באי היווני כח המשיכה עובד הרבה יותר חזק מהרבה מקומות אחרים בעולם.

אני צריך למשוך, מתוך עננת הלחות של תחילת יוני, מתוך מפרצים קסומים עם מים צוננים והכי צלולים שיש, מתוך היצע של שלל טברנות קסומות, קוי חוף מצויירים והמון נוחות. צריך למשוך אל ההרים ביזע, חום ועייפות.

למה? מי יודע.

אבל אלה ההרים הלבנים ולמרות כח המשיכה המפנק של החוף, לפסגות יש כח משיכה משלהן. אפל, עמוק, מכשף. התשובה תמיד מתבררת למעלה אבל היא כרוכה במעט סבל של מסעות.

בכרתים, בטח על סף הקיץ, שום דבר לא מעודד אותך להתאמץ, אבל במסגרת פרוייקט "טרקים לא פופולריים לא רחוק מהבית", ההרים הלבנים עלו על המפה.

אין פה מאומה שיעודד את התייר הממוצע. רמה מדברית שוממה ויבשה, עשרות (!!) פסגות מעל 2000 מ', מיעוט שבילים מסומנים, כמעט אפס מקורות מים למילוי.

ה-E4 התופר את האי, הוא שביל חוצה אירופה ובכרתים מציע חלק מהמקטעים הקשוחים ביותר שנתקלתי. יש לו שבילים אכזריים לאורך החופים וגם בהרים אתה לא מלקק דבש.

מטר מהבית ויש פה מגרש משחקים מרתק של שטח בתולי ריק מאנשים וכל זה משקיף מלמעלה על שלל אתרי הנופש. ריק מאנשים זה אולי לא מדוייק – קניון סמריה הנחשב לאחד האתרים המתויירים באי מושך כבר משעות הבוקר המוקדמות עשרות אוטובוסים המגיעים מקצוות התיירות השונות.

אבל זוהי דוגמה בודדת להנגשה של שביל בצורה הכי נוחה שיש. שאר ההרים הלבנים נותרים כמונוליטים לא נגועים.

מטרת הטרק היתה חציה של ההרים הלבנים, רגלית ב-3 ימים. באמצעות רכב, מעבורת והליכה מקו פני הים.

יש לציין שהמטרה לא הושגה – מה שהיה ידוע כקשוח על שולחן השירטוטים מתגלה במציאות כעוד יותר קשוח.

אחרי יומיים מספקים ותובעניים – הרמתי דגל ביום השלישי ואחרי מקטע קצר יצאנו באוטובוס.

החשבון פתוח, עוד נחזור עם הבנה טובה יותר של השטח.

האתגר של לחצות את הרכס בעליה מפני הים לשיא הגובה, פחנס 2453, קרץ מאד. זה כמובן גם צריך להסתיים בפני הים אבל זה כאמור יקרה בפעם אחרת.

בחירת המועד היא טריקית. תחילת יוני מסתבר כבר כחם מאד לעליה מפני הים ומוקדם יותר בעונה תיתקלו במשטחי שלג שיכולים להיות קצת מורכבים לחציה.

נראה שמאי חודש לא רע ואולי גם סתיו מאוחר – אחרי העונה החמה וטרום השלגים.

ההרים הלבנים משופעים בטיולי יום. בקניונים, לפסגות בודדות ברכס. לבחור את המיטב ולשלב למסלול רב יומי זה מאתגר, במיוחד אם לא מתבססים רק על ה-E4.

בנוסף, אין כאמור מקומות לינה מסודרים, נקודות הצטיידות או מילוי מים. יש כמה בקתות מטיילים על הרכס. בסביבת הפסגות הגבוהות מצאתי רק את Kallergi – בקתת מטיילים של איגוד ההרים היווני.

שולחים אימייל, מודיעים על הגעה, הם עונים – סבבה מחכים לכם. בפועל לא היו שום אורחים נוספים וגיגה, שומר הבקתה הגיאורגי, דאג לחכות לנו בחושך, עד אחרי 22 בלילה, מארגן גנרטור לחצי שעה לטעינה ומים חמים ומכין את אחת הפסטות הטעימות שאכלתי בחיי, לצד סלט ירקות טרי עם גבינה יוונית מעולה. השתיה המתוקה הקרה היתה השלמה מדהימה לארוחת התאוששות אחרי יום שובר רגלים של מעל 14 שעות.

היום הראשון לא היה קל יותר. ג'ון קאסיולאס, אותו מצאתי דרך עשרות הסירטונים שלו על ההרים הלבנים, התגלה כחבר אמיתי ומקור ידע בלתי נתפס. בעזרתו התבייתתי על מסלול העולה מהעיירה פיניקאס הכמעט מנותקת. היום חייב להסתיים במעיין היחיד הנמצא על ההרים הלבנים – האם הוא פעיל? המים טובים? מי יודע…

זה יום של 2100 מ' עליה, שרובו בחום גדול אבל עם תחנת התאוששות נהדרת ב-Agios Ioannis רגע לפני השממה של ההרים. זה יום שפירק אותי לחתיכות ואושש אותי מחדש בשקיעה אדירה בגובה 1900מ', כמו שיש בשקיעות של איים.

המעיין היה שם, שופע, צלול. אות חיים, ההבדל בין התקפלות עצובה ובין המשך מסע מוצלח.

היום השני, מאתגר לא פחות, הביא אותנו לפסגת הפחנס, הנקודה הגבוהה בהרים הלבנים, כמעט הגבוהה בכרתים. הליכה מדברית לחלוטין, מסולעת, ללא שבילים, מלווה ברוג'ומים בחלקה וטרשית לחלוטין בחלקים אחרים. הירידה, דרך שאריות שלגים, הפעם כל שבילים ברורים יותר – לוקחת עד ה-E4.

ה-E4 משולט היטב אולם זה אחד השבילים הכי שוברי רגלים שנתקלתי בהם. התקדמות איטית, מסולעת. קילומטרים שהתמתחו עד מעל ל-24, שוב תופעה של מדידת שעון ה"מאריכה" את המרחק מעבר לצפוי. כדאי תמיד לזכור שהמדידה בשטח לא משנה את המפה.

יום שהסתיים כאמור בחשיכה, עם הפנס של גיגה, מסמן לנו את נקודת הסיום במקלט המטיילים בקלרגי.

בסוף יום כזה אתה מקווה לא להיות משובץ למיטה עליונה בבקתה…גם העליה בסולם הקצר היא על גבול הבלתי אפשרי. אבל כאמור, לא היו מטיילים נוספים…

ההרים הלבנים קיבלו את שמם לא מהשלג הרב המכסה אותם בחורף, אלא מצבע הסלע האפור-לבן. זה איזור הררי רחב ומרתק לחובבי סביבה מדברית ושבילים עתיקים ופראיים. זה רכס קסום עם הפתעות שיש עוד לגלות. זה מקום ששווה לחזור אליו.

תודה ענקית לג'ון, שהקליט לי מלא הודעות עם הנחיות, הסברים, עיצות ואזהרות – ההרים הלבנים מסוכנים ומאתגרים וכדאי להגיע אליהם בצניעות וניסיון.