מוכנים?
אתם מכינים מסלול, מכינים את הציוד, מכינים. גם את גופכם חייבים להכין לטרק.
למה בכלל להתכונן לטרק?
טרקים הוא לא ענף ספורט אבל עדיין מדובר בפעילות פיזית, לעיתים אינטנסיבית. היא גם שונה משמעותית מצורת הטיול אליה אנחנו רגילים בארץ.
גם אם אתם טיילים מנוסים בארץ, אתם עלולים לגלות שלטרק ההררי שלכם באירופה אתם נידרשים לסט יכולות קצת אחר.
יוצא מהכלל יהיה מצב בו בחרתם טרק קל ויחסית מישורי: למשל, הקמינו דה סנטיאגו או ה-West Highland Way בסקוטלנד. אולם, רובם המכריע של הטרקים הם הרריים וזאת גם הסיבה שאנחנו יוצאים אליהם. מדובר בנוף מהמם ואם נהיה לרגע קצת מיסטיים, יש בהרים גם עוצמה מכשפת.
ישראל אינה מדינה מישורית ואנו רגילים למקומות כמו "הרי ירושלים"…אבל אם נאלץ להסתכל למציאות ישר בעיניים, אין פה יותר מגבעות יפות ו…הר חרמון.
כשמגיעים להרים משמעותיים, ניתקל בתנאים אחרים לחלוטין והגוף לא מכיר או מוכן אליהם.
טיפוסים ארוכים – בהרים בגבהים של 2000-3000 מטר נמצא את עצמנו מטפסים שעות ארוכות. שעות במגמת עלייה. זה לא דומה כמעט לשום דבר שיש בישראל.
אוויר דליל – הרבה טרקים נעים זמן לא קצר בגובה. מעל 2000 מטר נתחיל להרגיש את השפעת חוסר החמצן. זה אינו מצב של "מחלת גבהים" המתרחש בגבהים משמעותיים יותר, אבל משפיע מאד על יכולותינו הפיזיות, קוצר נשימה ותחושת מאמץ.
צריכים עזרה בתכנון טרק?
צרו קשר ללא התחייבות
מטפסים מטפסים מטפסים
בעוד שלחוסר החמצן נוכל פחות להתאמן (ניתן לבצע שהיות בתא לחץ אבל זה קצת מוגזם לצורך טרק), נוכל להכין את גופנו למאמץ הנדרש לעליות. את האימונים האלה אפשר להפוך לכיף, ופשוט לטייל, אולם חשוב להתמקד במסלולי טיול בעלי צבירת גובה ההולכת ועולה. בשבועות האחרונים לפני הטרק מומלץ לעשות את מסלולי ההכנה עם התיק המיועד לטרק ובו מועמס כל הציוד המתוכנן. כך תוכלו גם להרגיש את תחושת המשקל, להסתגל להליכה עם התיק האמיתי וגם לבדוק אם הכל יושב בנוחות. כמובן שיש גם את הנעליים להתרגל אליהם. לטרק לא כדאי להגיע עם נעליים שחוקות ובטח ובטח לא עם נעליים חדשות מהקופסה. את השבועות האחרונים לפני הטרק יש להקדיש לבדיקת הנעליים החדשות. נעליים מודדים (אולי) בחנות, אבל אין שום דבר שיוכל להכין אתכם לתחושה האמיתית של נעליים אחרי כמה שעות הליכה בהרים. את זה צריך לנסות בשטח.
אחד ההבדלים המהותיים שחייבים להפנים בין טיולים בארץ לטרקים הרריים היא צורת המדידה. אנו רגילים למסלולים הנמדדים בקילומטרים, לומדים לאורך השנים להעריך את יכולותינו לצלוח מרחקים ומתייחסים בעיקר לפרמטר האורך של הטיול. כשאנו בטרקים הרריים וגבוהים, מושג המרחק הופך להיות זניח, שולי. הנתון העיקרי שעומד לנגד עינינו הוא הטיפוס המצטבר. מדובר בשיטת מדידה לא אחידה (אמצעים שונים ימדדו אותה בצורה שונה) המחשבת את המטרים האנכיים שאנו מטפסים לאורך המסלול. כשרוב המסלול שלנו אינו במגמה מישורית, הטיפוס או ההליכה בעליות הוא הגורם המשפיע ביותר על דרגת הקושי והמאמץ. יש משמעות גם לכמות הירידה המצטברת. זהו נתון שלא כדאי להתעלם ממנו כיוון שמשפיע גם הוא על עייפות הרגליים (בעיקר על השריר הארבע ראשי), אולם העליות תמיד יחשבו כאלמנט הקשה. לכן, עלינו להתאמן לפי כמות הטיפוס המצטבר. מסלול קל יחסית יהיה עד כ-500 מ׳ טיפוס מצטבר, עד 900 מ׳ בינוני…ומעבר לזה ידרש כושר גופני מעולה – מדובר בדרגת קושי גבוהה. מסלולים יומיים של 1500-2000 מ׳ הם בהחלט קושי מאד מאד גבוה. כל אלה כמובן הם מדדים מוערכים, אבל יכולים לתת הערכה סבירה למשמעות המאמץ.
עליות בישראל
אין לנו הרים עצומים בארץ, אבל יש לנו כמה עליות יפות. אפשר להרכיב מבחר מסלולים נהדרים שיקחו אותנו לכמה טיולים מצויינים בלי קשר לטרק המתוכנן. יחד עם זאת נוכל לנצל את המסלולים בארץ להכנה טובה. בלימודים נהוג לשנן ולחזור על חומר הלימוד עד להגעה לשליטה. באימונים לעליות נדרש לפעמים לחזור על עליות ברצף כמה וכמה פעמים על מנת לצבור את הגובה המתוכנן ולהתמקד בקושי של העלייה בניגוד לצבירת מרחק. הנה רשימה של כמה עליות מצויינות בישראל עליהן תוכלו לטייל או סתם לבצע אימוני חזרות:
- דרום – מעלות ים המלח – מעלה צוקים, מעלה תמרים, מעלה מכוור, מעלות עין גדי השונים
- מרכז – העליה להר כרמילה מיער הקדושים ומולה עליית המדרגות של מערת בני ברית לכיוון מגילת האש, העליה מנחל שורק למערת שימשון
- צפון – הר הכרמל (נחל יגור, שביל הדרוזים, העליה למוחרקה), צוק מנרה, הר מירון וסביבתו
גולת הכותרת של כל הכנה לטרק צריכה לכלול טיפוס לחרמון. ההר הגבוה בישראל, הנעים לטיול ברוב ימות השנה ומאפשר לצבור גובה מאד משמעותי ביום אחד. עליה מנווה אטיב עד לפיסגת החרמון דרך הר חבושית תספק לכם מעל 1000 מ׳ טיפוס מצטבר. מבחן מרשים ולא קל לפני הטרק האמיתי.
